הקדמה
לאחרונה הגעתי למסקנה שצריך לטוס לחו"ל בדיוק פעם אחת בחודש. למה בדיוק אחת לחודש? כי מעל חודש בלי טיסות גורם לי לפריחה בעור, ופחות מחודש מאפשר גם לעבוד מדי פעם…
ומאחר ומאז ש"עונת הנסיעות" של החורף במחירים ההזויים התחילה עדיין לא מצאתי הזדמנויות מעניינות לכריסמס -החלטתי לחפש יעד הולם לסגור לי את הפינה.
לא עבר הרבה זמן עד שמצאתי את ההזדמנות הבאה:
טיסה מעובדה לסופיה בכ-78 שקל הלוך-חזור. וכן, זה בשקלים.
אז אמנם יש לי זיכרונות לא משהו מהנחיתה הקודמת בסופיה בדרך חזרה מלונדון בסוף 2017, אבל עם מחיר הזוי לא מתווכחים…
למען האמת, טיסות ב-39 שקל לכיוון הן מאוד זולות – אפילו בסטנדרטים של וויזאייר.
ההסבר המתבקש הוא שהטיסות האלה יחסית ריקות, ומאוד יכול להיות שהטיסות הללו לא יימשכו עוד הרבה זמן.
בקיצור – NOW IS THE TIME!
אגב, המחירים האלה כל כך זולים, שההנחה שיש בדרך כלל לבעלי כרטיס הנחות יצאה כאן שלילית – 90 ₪ עם ההנחה, ו-78 ₪ בלי. הגיוני, לא?
אז הזמנתי שני כרטיסים, ומיד לאחר מכן הודעתי לאחי שאנחנו נוסעים.
אה, וכמובן שהכנתי שטר של 20 ועוד מטבע של שנקל לתת לו עודף…
אוקיי, אז יש טיסה, אבל מה לגבי מלון?
אם להיות כנים – בולגריה נתפסת כמדינה לא ממש מפותחת.
אז אמנם יש בסופיה הרבה מאוד מלונות, וגם הרבה מאוד דירות, אבל איפשהו – אולי בגלל פערי השפה, אולי בגלל החשש מרמה נמוכה ואולי בגלל הצילומים של הרחובות – משהו הרגיש לי שעדיף לקחת מלון.
ההבדלים, אגב – ממש לא משמעותיים: מלון 4 כוכבים (CENTRAL HOTEL SOFIA) עלה לשני אנשים ל-4 לילות כ-850 שקלים. דירות עולות באיזור ה-600-800 שקלים.
אז אחרי "התכנונים הגדולים" – מילאנו קצת דלק באוטו ויצאנו לעובדה…
הטיסה
רבות וטובות סופר על עובדה, וגם הפעם השדה לא אכזב.
אני חושב שאווירה משעשעת של שדה נידח כמו עובדה לא נתקלתי בהרבה מקומות (פרט לכמה מקומות שכוחי אל אי שם במרכז אוסטרליה או דרום אמריקה).
אולי זה מגרש החניה שמרגיש כאילו הגעתם למסיבת טבע, אולי האוהל בטיסות היוצאות, אולי אלה העובדים בשדה שלא ממש נראה שהם מבינים איך הם הגיעו למקום הזה, אולי אלה פינות הזולות בטרמינל, החנות של קיבוץ 'נאות סמדר' שנסגרת בשעה 13:00 (בכל זאת – צריך להספיק לשלמיה, לא?). ואולי זה פקיד ההגירה בחזור ששואל אותי בעברית אם זו הפעם הראשונה שלי בישראל 😊…
בקיצור, הבנתם – יש משהו מאוד מיוחד בשדה הזה.
אז שנייה לפני שסוגרים אותו מומלץ בחום לנסות. רק תעשו הכנה מנטלית למעבר מעל תל אביב בדרך חזור (“נהגוס – באמא שלך תפרגן ותוריד אותי כאן"…)
כמו שחשבתי – הטיסה לא ממש היתה מלאה. הייתי מעריך את התפוסה בטיסה הלוך בכ-60% מהמושבים, ובחזור לדעתי זה לא עבר את ה-40%. רק בשביל להבין עד כמה המטוס בחזור היה ריק – בשתי השורות האחרונות לא היו מספיק ישראלים שישתלטו על כל השורה ויישנו.
בקיצור – תענוג למי שכן טס…
הנחיתה בסופיה
אז איך נראית הנחיתה בסופיה בדצמבר? במילה אחת: שלג.
הכל לבן וקפוא – כמעט כמו בישראל (כמובן במידה ומתכוונים לגלידת וניל בשביל להתקרר…)
בקיצור – אווירה אידאלית של הכריסמס.
משדה התעופה לקחנו מונית לעיר – והגענו למלון אחרי 45 דקות של פקקים.
וכאן יש לי טיפ קטן עבורכם: אם אין לכם מזוודות, מומלץ לקחת את הרכבת התחתית בשביל להימנע מהפקקים שיש בסופיה. הרכבת התחתית יוצאת מטרמינל 2 , ומאחר ונוחתים בטרמינל 1 צריך לקחת את השאטל החינמי או לתפוס אוטובוס מקומי בתשלום (כ-4 שקלים). חשוב לזכור שאם יש לכם מזוודות – כל מזוודה גם צריכה כרטיס (לכו תבינו…)
ואם אתם כן נוסעים במונית – מומלץ מאוד לשאול את נהג המונית מה הוא ממליץ לאכול…
אז מה יש לעשות בסופיה?
אז קודם כל – אני חייב להודות שממש הופתעתי לטובה.
בהתאם לתדמית של מדינה שהייתה פעם בגוש הסובייטי, ציפיתי לעיר אפורה ומדכאת.
אבל מסתבר, שסופיה היא עיר מערבית למדי, עם בניינים וקתדרלות יפהפיים, ובנוסף היא גם נקיה למדי.
במרכז העיר מרגיש בטוח למדי, ויש הרבה מאוד בתי קפה ומסעדות – בעיקר סביב המדרחוב ברחוב ויטושה המפורסם.
ביום הראשון נרשמנו לסיור החינמי במרכז העיר – דרך נחמדה להכיר את המקומות וללמוד קצת על העיר וההיסטוריה שלה, כולל יחסי האהבה-שנאה עם ברית המועצות.
אחרי כשעה הגענו עם הסיור לשוק חג המולד בעיר והאמת היא שאחרי זה אני לא ממש זוכר על מה דיברנו – כוס השוקולד החם דאגה לזה שכבר לא יהיה אכפת לי מכלום…
מיד אחרי שסיימנו את הסיור הראשון, המשכנו לסיור חינמי נוסף עם אוכל/טעימות ב-6 מסעדות בעיר.
הסיור נחמד מאוד, ולמרות שלא ממש יוצאים ממנו שבעים – לפחות יודעים לאן ללכת אחרי זה. צעד שיווקי די יפה, חייבים לציין.
אז מה יש לאכול בסופיה?
אז ככה: חובבי הבשר והקבבים יאהבו מאוד את העיר.
וגם חובבי הגבינות – כי כמעט בכל מנה שמים גבינה (בולגרית כמובן, אלא מה?): בסלט, במרקים, בפיצה, בבורקסים ואפילו באבטיח (אה, רגע – זה המצאה שלנו…)
בקיצור – אחלה יעד לאוכל.
רק אזהרה אחת עיקרית – אם אתם שומעים את המילה "שקמבה" – קודם כל להגיד לא, אלא אם כן אתם אמיצים במיוחד.
נהג המונית שלנו אמר לנו שזה המאכל העיקרי בשביל להיפטר מהנג-אובר בבוקר – אז תסיקו את המסקנה…
סיילים של הכריסטמס או טיסת לואו קוסט?
אחד מהאתרים הכי יפים בסופיה הוא ללא ספק ההר ויטושה, שנמצא דרומית לעיר.
ישנם מספר רכבלים המאפשרים טיפוס להר, אבל הבעיה היא שהם פעילים רק בימים שבת וראשון (סופ"ש).
אז אמנם הגענו בשלישי עד שבת, אבל עדיין החלטנו להתקרב כמה שאפשר להר. הדרך לעשות את זה היא בנסיעה ברכבת התחתית לתחנת Business Park, אז תופסים אוטובוס/שאטל חינמי לקניון רינג (Ring Mall), ומשם הולכים לרכבל.
מאחר והרכבל היה סגור – החלטנו להסתובב בקניון Ring.
לא עברו עשר דקות והתחלנו להיתקל באווירת הסיילים של הכריסטמס.
נעזוב את זה שבכללי המחירים בבולגריה הם זולים. אבל בכריסטמס הם פשוט שערורייתיים.
וכאן נכנסה לתמונה הדילמה הענקית של הלואו קוסט:
האם לשלם על מזוודה 40 ₪ נוספים או להישאר עם תיק הגב?
והדילמה היתה קשה.
עד שראיתי מעיל חורפי אמיתי – מהסוג שאני מחפש כבר כמה שנים – ב-70 שקל.
בנקודה הזו נפלה ההחלטה: הלך הלואו קוסט, נפלנו עם הסיילים…
היום הסתיים עם לא פחות משש שקיות מפוצצות בכל טוב, ובמחיר מצחיק. מה שהעמיד בפנינו אתגר חדש…
איפה אפשר למצוא תיק שלא יעלה כמו כל הטיסה?
האמת? חשבתי שלמצוא תיק זול שנכניס בו עד 10 ק"ג של בגדים (כי לשלוח 10 ק"ג עולה 40 ₪) זו משימה פשוטה.
הרי ביקור קצר בסניף הקרוב של דקתלון יקירי הבלוג, שאצלם נרכשה "המוצ’ילה" שנכנסת למטוס תחת הכללים החדשים של הצמד ריאנאייר/וויזאייר – אמור לסגור את הפינה.
אבל אלה אכזבו ברגע האמת – עם היעדר צ’ימידן מסכן בן 40-50 ליטר שלא יהיה כבד מדי בשביל המגבלה של 10 ק"ג.
וכאן התחיל מסע בן לא פחות מ-24 שעות לחיפוש תיק. לא שאין תיקים בבולגריה, כן? אבל תיק שיעלה פחות מהטיסה – זה כבר אתגר…
יממה אחרי כבר היינו בקניון נוסף, ושיהיו בריאים הבולגרים – הקניונים שלהם ענקיים, אבל בתיקים הם פשוט חלשים…
תיק אחד זול אבל קטן מדי, השני טרולי קשיח והוא כבד מדי, השלישי יקר מדי – בקיצור – סרט.
כשהגענו לחנות האחרונה בקניון (ספרנו כל חנות) סופסוף מצאנו משהו שמתאים – ובמחיר שעלה יותר מהטיסה נרכש צ’ימידן מתאים…
כמה תובנות חשובות לסיום
אז קודם כל – לכל מי שנוסע לחו"ל לקראת הכריסטמס – אין דבר יותר מעצבן מלקנות טונות של דברים במחירי רצפה – רק בשביל לגלות שלקנות תיק עולה יותר מכל הקניות יחד.
לכן – מומלץ מאוד לקחת תיק ריק מקופל – רק בשביל האופציה למלא אותו בכל טוב ובמחירי רצפה.
דבר שני:
בנובמבר 2018 וויזאייר וריאנאייר שינו את מדיניות המטען וביטלו את הזכות לקחת טרולי בחינם. אבל יחד עם זה, הם איפשרו לשלוח מזוודה בת 10 ק"ג לבטן המטוס בעלות נמוכה (כ-40 ₪ לכיוון).
זה אומר שיש פתרון ממש טוב למי שיש לו תיק קל שאפשר לדחוף אליו 10 ק"ג. רק צריך לוודא שתיק כזה יהיה מאוד קל (לא טרולי, אלא צ'ימידן קטן).
דבר שלישי:
איך מוודאים שלא חורגים מה-10 ק"ג? פשוט, אפשר לקנות משקל מזוודות נייד בכ-20-40 שקל בארץ, או להזמין מהאינטרנט ב-1-3 דולר.
אה, ומשהו אחרון ומאוד מועיל:
יש לגוגל אפליקציה בשם Google Translate. יש בה פיצ'ר ממש מגניב של צילום כתב בשפות זרות – ותרגום בזמן אמת לאנגלית.
מאוד שימושי בשביל להבין מה כתוב בתפריטים או שלטים בבולגריה – או בכלל (היא הצילה אותי בהונג קונג…)
אז לסיכום:
אין הרבה מקרים שבהם אני ממש מופתע לטובה ממקום, וממש רוצה לחזור לשם בקרוב.
במקרה של סופיה – זה בהחלט יקרה.
וכמובן – הגיחה הבאה לעובדה היא רק עניין של זמן!
